מבט זוגי ומשפחתי לפרשת בשלח תשפ"ד
פרשת השבוע מתארת את יציאת בני ישראל ממצרים. בני ישראל לא יוצאים ממצרים בצורה רומנטית, הם אינם יוצאים בנחת, אלא יציאתם רצופה באתגרים ובדרמות שאם היינו מסריטים אותם הם כמעט בלתי נתפסים.
ישנם שלשה שיאים שנתבונן בהם בכדי ללמוד מהם על היציאה של כל אדם וכל זוג מהמייצרים האישיים והזוגיים שלהם.
לאחר שפרעה גרש את בני ישראל ולא נתן להם להתמהמה, הם יצאו ביד רמה. שלשה ימים לאחר מכן כשהם מרוממים ברוחם, הם נתקלים במחסום הים ולפתע מאחוריהם נמצאים המצרים אשר באופן הכי לא צפוי רודפים אחריהם. בני ישראל צועקים אל ה' ואל משה. משה מבקש מבני ישראל שלש בקשות: ראשית "אל תיראו" שנית "התיצבו" ולבסוף "וראו את ישועת ה''".
אדם מטבעו כשנמצא בצרה הוא עוסק בהישרדות, בדאגה ובמחשבה איך לצאת מהמצב איליו נקלע. במצב הישרדותי שכזה אין לאדם יכולת להסתכל במרחב ולהבחין באפשרויות שונות. לכן משה מצווה את בני ישראל לעשות בדיוק את ההפך מטבע האדם, התיצבו - תעצרו משטף האירועים בלא פחד אלא מתוך אמונה בכוחות שיש בכם ותפתחו את העיניים, לשים לב לישועת ה', למה שקורה חוצה מכם.
מכאן לנקודה נוספת, נקודת שיא בתהליך. לאחר נס קריעת ים סוף ומעבר בני ישראל בתוך הים ביבשה, משה ובני ישראל שרים את שיר הגאולה "אז ישיר משה ובני ישראל..." השירה היא היכולת להסתכל לאחור, להודות ולהיות בעל נס המכיר בניסו.
טבע אדם שנחלץ ממצוקה ומצרה כלשהי הוא להפנות את פניו קדימה ולא לאחור.
כאן מבקש משה שנתבונן לאחור, אל הנס שנכיר את מחולל הנס ומשמעות הנס לחיים.
נקודה נוספת שנתבונן בה היא נס המן. לאחר שבני ישראל מתלוננים לה' על חסרון האוכל, ה' מביא להם מן אך התורה מכנה את המן כניסיון. מדוע?
אלא שבסוף כל יום יש צורך להתפלל לקב"ה שיוריד מן, אין בטחון מיום אחד למשנהו. למעשה זה ההפך מקללת הנחש הקדמוני שנתקלל "על גחונך תלך" וחכמינו פרשו שהנחש לא נצרך להתפרנס מה' כי הוא מוצא תמיד את האוכל שלו בהיותו כל הזמן על גחונו בסמוך לטרף.
כל אדם וכל זוג חייב לעבור דרך שלשת הנקודות הללו, הן הכרחיות בכדי לשמר את היציאה מהמייצרים של כל אחד וכל זוג.
ראשית שימת הלב, היכולת להבחין שהמציאות היא חזרה על הישנות הדברים אך בבדלים קטנים שהם תמצית ההבדל. אמירות המשלבות את המילה "תמיד"... הן אמירות הנובעות מחוסר שימת לב, כבני אדם אנחנו לרוב מגיבים למצב למציאות והמציאות משתנה - שימת לב להקשר.
שנית ההכרח להודות לזולת, לקב"ה על החסד והטוב שקורה ומתרחש כעת. לכן, ככל שנהיה מלאי הוקרה נצא מהמבט האגוצנטרי מתוך ריכוז עצמי ונהייה שייכים לעולם, אז נוכל לקבל ממה שהעולם - המציאות שחיצונית לנו יכולה לתת לנו.
הדבר נכון לגבי האדם הפרטי ובוודאי לבני זוג. הכרחי להיות בעלי הוקרת הטוב, לדעת כמה טוב העולם ובן/ת הזוג מעניקים לנו וממילא נרצה להודות ולהוקיר בכדי להתחבר לטוב הזה.
למרות שקשה, אפילו ברגעי מתח אפשר ומומלץ וצריך להודות על הטוב. לבסוף ההכרח לבקש להרגיש את הנצרכות של הזולת של בן הזוג.
ההכרה הזו מוציאה מחשבה פסולה שהטוב הוא מובן מאליו, ההכרה הזו מסייעת לא ליפול למקום שבעל הנס לא מכיר בניסו.
הרבה זוגות מתייחסים לאחד מבני הזוג מתוך מבט שהוא צריך לדעת ולהבין מכורח המציאות הזוגית ולמעשה מעצמו למה זקוק הזולת. זוהי טעות, אי אפשר לצפות שבן הזוג יקרא מחשבות. אם רוצים משהו רק לבקש ממקום נכון.
בעז"ה ובעזרת שלשת העקרונות הללו אפשר לשמר לאורך זמן את יציאת המצרים של כל אחד וכל זוג.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com