אחד השאלות המטרידים זוגות רבים, הוא מתי ללכת ליעוץ או לטיפול זוגי?
הרי קשיים יש לכולם, אם אין קשיים משהו לא נורמלי.
אין זוג שאין לו לפעמים ויכוחים או מריבה.
אם כך מהו הרגע שנאמר לעצמנו הגיע העת ללכת למישהו חיצוני?
התשובה שרוב הזוגות נותנים לעצמם הוא; "כל זמן שהמצב נסבל לא צריך ללכת ליעוץ".
רק כשהמצב בלתי נסבל אז נלך.
מהרבה מקרים שפגשתי, כשהמצב בלתי נסבל הזוג על סף פירוק.
הפצעים עמוקים, נצברים הרבה מאוד משקעים וכבר הרבה יותר קשה לרפא את הכאבים.
לכן לדעתי השלב הנכון הוא הרבה יותר מוקדם.
ישנם שתי הנחות יסוד העומדים בבסיס כל זוגיות בריאה.
כל זמן שיסודות אלו נמצאים המצב טוב.
אך כאשר הם חסרים מומלץ לקבל יעוץ ,איך לרפא ולהחזיר את המצב למצב טוב שמח וחיוני.
הנחת היסוד הראשונה, מופיעה בדברי הרמב"ם, ה"נשר הגדול" הרופא המפורסם,
"דרך בני ובנות ישראל הקדושים והטהורים , שיהיו מכבדים זה את זה יותר מדי. ויהיה בעיניה כמלך. "
משמעות דבריו ,יסוד קשר בריא וטוב בין בני זוג הוא הכבוד.
אם בעיניך בעליך הוא מלך ואת מכבדת אותו , מרגישה שיש בו משהו מיוחד יוצא דופן .
אם בעיניך אשתך היא מלכה יש בה תכונה יוצאת דופן.
יש בה משהו המזכה אותה ביחס מיוחד מצדך.
אזי הקשר הזוגי הוא בריא. אנחנו מרגישים מכובדים ורצויים בעיני בן הזוג שלנו.
אנו רוצים לשמח אותו ושמחים בהימצאותו.
כשיש קושי יש לנו את מאגר הכוח הפנימי בכדי להתמודד ולמצוא פתרון.
אך אם חסר כבוד, הערכה וחס ושלום ישנו זלזול בבן הזוג , אנו אדישים כלפי בן הזוג.
המצב הוא לא טוב ומצריך התיחסות יעוצית או טיפול בכדי לראות שוב את הטוב והיפה בבן הזוג.
הנחת היסוד השנייה היא; ה"מובן מאליו".
כולנו זוכרים את תקופת החיזור בו ניסינו למצוא חן בעיני בן הזוג שלנו.
הרגשנו כל כך מיוחדים כשזכינו במבט, הארה מצידו של בן הזוג.
אך לאחר זמן כאשר החיים נכנסים למסלול יש את היום יום השגרתי, משימות החיים.
הכל נכנס לשגרה יש קביעות, הבית קבוע בן הזוג קבוע וכו'.
במצב הזה מתבלטים החסרונות בחיים בכלל ובבן הזוג בפרט.
יש תחושה של השרדות.
פעמים ואין לנו את המבט המבליט את המיוחד והיפה בזוגיות בכלל ובבן הזוג בפרט.
או שאנו לוקחים את החיים ובן הזוג כמובן מאליו.
המבט של המובן מאליו מוליד ביקורת וחוסר סיפוק.
כאשר תחושה זו משתלטת על החיים הזוגיים מומלץ לגשת ליעוץ.
האם יש משהו שאפשר לעשות לבד בלא יעוץ חיצוני אם זיהינו מצב כזה?
התשובה היא כן!
מניסיוני הרב ישנם כמה פעולות פשוטות היכולים להאיר ולשנות את האווירה לחדש את החיים הזוגיים.
העצה הראשונה ,היא פשוטה ועושה פלאים, להכיר תודה. להוקיר ולהודות על הדברים הפשוטים של החיים הניראים כה מובנים מאליהם.
כגון,על כוס הקפה שמכינים בבוקר,
על כל דבר חיובי שבן הזוג עושה, רוצה וחושב למעננו, למען הבית והמשפחה.
בפשטות בלא "אבל" או ביקורת. בלא מחשבה שמא מה שעשו היה מתוך אינטרס אלא פשוט להוקיר ולאמר תודה.
כשאנו מוקירים אנו מחזקים את המבט החיובי על החיים בכלל ועל בן הזוג בפרט אנו מזמינים את הכבוד לחזור לחיינו.
העצה השניה, אולי קשה יותר אך שכרה בצדה.
לחשוב במה בן הזוג שלנו ייחודי ,יפה בעיננו. לא בהשוואה אל האחר, אל העבר אלא לעצמו.
הרי אין אדם בלא משהו מיוחד! החיפוש הזה עצמו מרומם אותנו מהשגרה, ההשרדות, המובן מאליו אל היפה והמכובד בעיננו.
העצה השלישית היא אולי הכי קשה בהיבט המעשי אך כשמתחילים ליישם אותה היא משנה את החיים.
למצוא כל יום , כל שבוע, זמן שניחד למפגש זוגי רק אנחנו.
במקום וזמן שנעים לנו ובהקשר שנעים.
לא לבירור , או התדיינות אלא לעונג.
זה יכול להיות שתית קפה יחד הליכה משותפת וכד'.
התנאי להצלחת עצה זו היא היכולת שלנו להתפנות מכל הסובב מטלות הבית פל' וכד' ולהתמקד האחד בשני בעין טובה.
נסו וראו שפע.
