מבט זוגי ומשפחתי לפרשת בהר.
הרב האחרון של חסידות חב"ד היה נוהג ללמד ש"עם ישראל צועד עם הזמן".
כלומר, פרשות השבוע מתאימות לאירוע שהם סמוכים אליהם.
נראה שבפרשת בהר יש מסר הקשור לימי ה"תשועה" שבהם אנו נמצאים כעת.
יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות.
פרשת בהר עוסקת בשנות השמיטה יובל וגאולת קרקעות, גאולת עבד עברי והאיסור להעביד עבד בפרך.
לכאורה מהו הקשר בין הנושאים הללו ובין ימי עצמאותנו?
נתבונן בשני ביטויים המופיעים בפרשה:
לפני שנת שמיטה המופיעה בסמוך לשנת היובל עם ישראל תוהים "ממה נאכל?" הרי לאחר שנת שמיטה מופיעה שנת היובל שהיא כמו שנת שמיטה נוספת ולא מעבדים את האדמה?!
הקדוש ברוך הוא מבטיח שיהיה לעם ישראל מספיק בכדי להתפרנס.
אז מופיע ביטוי מעניין "ואכלתם לשבע". כלומר, לא רק שיהיה מספיק אוכל אלא האוכל יהיה לשובע, תהיה ברכה בתוך המעיים, כדברי רש"י.
מה הופך אוכל להיות כזה שמתברך בתוך המעיים? היחס אל החיים ואל האוכל המבט הזה מאפשר לאוכל להתברך.
ככל שאדם אוכל מתוך חוסר בטחון, מתוך חוסר רוגע ויחס ראוי לאוכל, האוכל אינו מתברך והוא אינו לשובע.
אך אדם המרגיש בטוח, המרגיש ברוגע שלווה ומתייחס כראוי אל האוכל ולא מתוך זלזול, זהו אדם שיהיה שבע - אצלו, האוכל יתברך בתוך מעיו.
בהמשך הפרשה ישנה אזהרה חמורה מאוד החוזרת פעמיים "לא תעבד בו עבודת עבד", "לא תרדה בו בפרך", גם אם אדם נאלץ ונמכר לעבד עברי אסור בשום פנים לרדות בו.
התורה מוסרת מסר מאוד חשוב מבחינת החוסן של החברה, על אף שהאדם נמכר לעבד, לאדון יש ציווי להיות רגיש לא לנצל אותו. אסור לנצל אותו ולהעביד אותו בפרך.
הוא אחיך, לא בכדי הוא נפל לרמה התחתונה הזו.
יסוד החברה מושתת על הרגישות לזולת.
הרגישות מתחילה בהכרה שאין דבר המובן מאליו. לכן, יש ציווי להיות רגיש לזולת. גם לאחר ש"אחיך" נפל תהיה רגיש תראה בו את "אחיך".
שני היסודות הללו בעצם מחויבים במערכת הזוגית.
בכדי להיות "שבעים" מהזוגיות, להיות מלאי סיפוק, מוכרחים לנקוט עמדה של הערכה לכל צעד, מחווה שאחד עושה לחברו.
לחוות את הביחד באופן שלם, בנחת, גם אם מדובר במשהו הנראה כפעוט.
לשתות יחד כוס תה, להיות יחד אפילו בנסיעה סתמית ולנצל את הנוכחות של הביחד כדבר מיוחד.
כך חיים את החיים מתוך "שובע", זוהי עמדה שמוכרחים לעבוד קשה בכדי לקנות אותה.
מאידך, חייבים להיזהר לא לנצל את בן הזוג, מתוך ראיה שהרי הוא בן הזוג שותף חייב וכד'.
אמנם הזוגיות כוללת את הצורך במילוי הרבה משימות וחלקן משימות משותפות. אך מוכרחים להיזהר ולהיות רגישים שלא ייווצר מצב שבן זוג ירגיש שהוא עובד "בפרך".
היסוד שמצב כזה לא יקרה, הוא הרגישות האחד לשני מחד, ומאידך ההערכה התמידית האחד לשני, פירגון תמידי.
ככל שהמערכת הזוגית ערה וזהירה, ברגישות, הערכה ומוכנות לחוות הדדית את הזוגיות, ישנו האיזון הנכון הבריא והמשמח.
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com