מבט זוגי ומשפחתי לפרשת אמר תשפ"ג
הפרשה שלנו מהווה המשך ישיר לפרשת קדושים ויחד עם זאת משלימה את תחילת הספר. הנושא הפותח את הפרשה עוסק בהנהגות הייחודיות לכהנים, עם מי מותר להם להתחתן, על הדרך בה יש לשמור על טהרה ועוד. החוט החורז בין ההנהגות הללו הוא "...כי קדוש אני ה' מקדשכם".
בהמשך, הפרשה מתייחסת לאותה הקדושה אך ביחס לכלל עם ישראל, הזהירות מקרבה אל הקודש במצב של טומאה, איך צריך להביא קרבן.
מכאן עוברת הפרשה לעיקרון המודגש פעם אחר פעם לכל אחד מסוגי הקרבנות, "דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו... לרצנכם...". ההדגשה שקרבן נחשב קרבן רק אם הוא מוקרב מרצון העקרון הזה חוזר על עצמו בכל סוגי הקרבנות.
מה כל כך חשוב בעקרון זה? מדוע הוא חוזר על עצמו ואינו נאמר פעם אחת בלשון כללית? כאשר התורה מדגישה דבר מסוים וחוזרת עליו זה מפני שיש אפשרות סברה מאוד לקיום של מצב אחר, מצב הפוך מהדרכתה של תורה.
אנו עוסקים בסוגיה של קורבנות, קורבנות הם הביטוי המעשי לתנועה של התקרבות. האדם המקריב מבטא בכך את יחסו לאלוקים, את רצונו שלא לנהוג בשרירות ליבו אלא להיפך, להנהיג את חייו מתודעה שאלוקים חלק וקרוב אליו. אך ישנן כמה אפשרויות להתבונן ולחוות את הקירבה הזו.
אפשר להרגיש קירבה ממקום נחות, ממקום שהאדם חייב לרצות את הכח העליון - מלך מלכי המלכים, אחרת האלוקים יפגע באדם (זוהי תפיסה השכיחה אצל אומות העולם ובעבר בעבודת אלילים).
אפשר לראות את הקירבה כביטוי של הכרח, כלומר האדם מבין שהוא קטן לעומת האלוקים לכן הוא חייב להתקרב אך באמת בתוך תוכו הוא אינו רוצה.
ואפשר לראות שכל מגמת הרצון להתקרב נובעת מבחירה חופשית ורצון כנה של האדם לחוות קירבת אלוקים. זוהי מגמת התורה, האדם העובד אלוקים חייב לנקות את עצמו מרעשי רקע אגואיסטים שבתוכו לפני שניגש אל עבודת ה', ורק אז לגשת ולעבוד את עבודת ההתקרבות.
ניתן ללמוד מסדר ההתקרבות לקב"ה, כסדר ההתקרבות בין בני אדם בכלל ובעולם הזוגי בפרט.
כל זוג בונה במהלך השנים דפוסי התנהגות ייחודיים לו. יש כמעין שפת סתרים שרק בני הזוג מכירים ומבינים. עד כאן זה נפלא, אך כאשר בדפוסים אלו מתערבבים תנועה של ריצוי המצב לא טוב.
תקשורת טובה בין בני זוג היא לא מתוך עמדה של "אני חייב", "אני צריך", "אני מוכרח", אלא מתוך עמדה נפשית של "אני בוחר". כאשר אנו עושים דבר מה בשביל הזולת, משהו בתוכנו נפתח כלפי הזולת עד לכדי חיבור מאד עמוק, חיבור סימביוטי. אך כאשר הייחס הוא ממקום של הכרח – "אני צריך" או מתוך ריצוי, אזי אין כאן חיבור, האדם נשאר חיצוני.
המגמה של קשר זוגי בריא היא מגמה של התקרבות, ההתקרבות יכולה להיעשות רק מתוך כבוד וביטוי של רצון חופשי מקולות חיצונים.
יהי רצון שנתקרב מרצון ובחירה ולא מתוך הכרח
בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com