מבט זוגי ומשפחתי ליום כיפור תשפ"ג
במבט שטחי על ימי ראש השנה ויום הכיפורים נדמה שאלו ימים די דומים. כלומר שניהם ימים נוראים בהם אנו נידונים על מה שיהיה בהמשך השנה. כאשר ישנה הזדמנות נוספת לשנות את הגזירה ביום כיפור. לדעתי מבט כזה הוא מבט מעט שגוי, מבט מרחיק ומביא למחשבות קשות ביחסים שבין האדם לבוראו. יתרה מכך מחשבות אלו לא תואמות את תוכנם של ימים אלו כפי שמשתקף בתפילה, אלא להיפך ימים אלו הם ימים של ריפוי הקשר בין אדם לאלוקיו "כי לא תחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה".
ימי הדין הם גם ימי רחמים, ראש השנה הוא יום הדין בו האדם מתכונן בכך שהוא חוזר בתשובה ויום הכיפורים כשמו כן הוא יום מחילה וכפרה.
בחיים, כאשר מערכת יחסים בין שניים עולה על סרטון והאמון הדדי נפגם, ישנם שני שלבים בבניין הקשר מחדש. השלב הראשון הוא הצער והסליחה, השלב השני הוא המחילה והכפרה.
הצער ובקשת הסליחה הנובעת מכך עוסקים כביכול ברובד של לקיחת אחריות על הנזק הגלוי שנוצר, כבמעין תשלום עבור נזק שמישהו הזיק לחברו. "שברת – שילמת", שברת משהו, שלם עבור השבר ובכך תחזיר את המצב לקדמותו. עצם הצער הוא הכרה באחריות המזיק על הנזק שנעשה. הנזק לא קרה מאיליו, קבלת האחריות הזו משקפת מעין הכרה בעשיית הצדק. הספק מי צודק - נפתר. זה שמבקש סליחה, זה שמצטער ולוקח אחריות, מודה בכך שהזולת צדק.
כאשר האדם מצטער על מעשיו כלפי בורא עולם הוא לוקח אחריות על הקלקולים שהוא גרם. הוא מודה בעליונותו של בורא עולם. אך בזה הקשר עדיין לא תוקן, עדיין יש ריחוק בין האדם ובורא העולם. ישנה יראה, אך אין קרבה בכדי לתקן את הקרבה יש צורך בקומה נוספת והיא מחילה וכפרה. המחילה והכפרה לא נועדו להחזיר את המצב לקדמותו, אלא ליצור שינוי, קרבה יתרה, תוספת אמון במקום בו האמון נפגע.
המבקש מחילה וכפרה אינו פונה מתוך שזה צודק ומגיע לו כעת להתקרב כי הוא הכיר באחריות שלו. המחילה מעידה על מישור אחר לגמרי בחכמה הפנימית.
ישנם שני הסברים למושג מחילה:
מחילה מלשון "מחילות", המבקש מחילה כביכול רוצה להגיע אל הנפגע כשהוא חופר מחילה מתחת לחומת הריחוק והניכור.
מחילה מלשון "מחול", עיגול בעיגול אין נקודה שהיא מעל לחברתה כל הנקודות במרחק שווה למרכז.
שתי המשמעויות הללו שייכות לאדם המבקש כפרה ומחילה, לפנים משורת הדין, כי הוא הפוגע מבין כעת את גודל הכאב שגרם. כעת אפילו כואב לפוגע על הכאב שגרם, בלי שום קשר למידת הצדק או האחריות שלו בבקשת הכפרה.
המבקש מחילה מבין שעל הכאב שנגרם אין תשלום ולכן זה חסד גמור מצג הנפגע לכפר לו. כל מה שיכול מבקש הכפרה לתת עבור המחילה זה את הכאב שלו על עצם הריחוק שנוצר.
זהו תוכן עמוק של יום כיפור בו האדם פונה אל בורא עולם, שלא ממקום של תשלום עבור מעשיו כי הוא כבר ביקש סליחה, אלא ממקום של כאב ובושה על המרחק שנוצר והכרה בכאב של אבא בשמיים שילדיו התרחקו ממנו.
הטיעון של האדם בא ממקום של חסד גמור ממקום של כאב משותף. הכאב שלנו והכרה בכאב של אבינו בשמים. התהליך הזה הוא תהליך הנמצא בכל מערכת זוגית.
כאמור זוגיות בהגדרתה כוללת רגעים של ריחוק ורגעי קרבה. רגעי הריחוק נובעים מהיסח הדעת או מכוונה המתבררת כטעות, בין כך ובין כך האמון ההדדי נפגע, נוצר ריחוק בין בני זוג. הדבר הקשה ביותר זו ההכרה וקבלת האחריות על מעשים אלו או אחרים שיצרו את הריחוק. הכרה מאפשרת תחושה מוטעית של ניצחון כביכול של הנפגע כאילו ישנה תחושה שהנפגע נמצא מעל הפוגע. תחושה זו מוטעית. ההכרה הזו מחזירה את הקשר הזוגי לאיזון, הפוגע הפר את האיזון בתחילה וכעת הפוגע מבקש סליחה והאיזון חוזר. אך עדיין האמון, הקרבה, האהבה חסרים. כאן צריך לעלות לרובד עמוק יותר. כעת בני זוג חייבים לעזוב כל אחד את המחוז האישי, את איזור הנוחות לעבור ולהרגיש את הכאב של הזולת מעצם ההתרחקות ולבקש מחילה. בקשת מחילה היא לא ההכרה מי צודק, זה לא רלוונטי. מחילה היא הכרה בכאב של הזולת ובקשה לרפא את אותו הכאב בהתקרבות מחודשת. בידיעה שכאב זקוק לריפוי ואהבה, כאב לא זקוק לצדק. בבקשת מחילה יש חסד, יש כאב על ריחוק הדדי, אין חיפוש אחר הצודק. לאחר בקשת המחילה והכפרה ישנו צורך בבניין מעשי לאמון שנפגע במעשה. כמו שאחר יום כיפור מגיע חג הסוכות שהוא חג שבו עם ישראל מוכן ועושה לא מעט בכדי להסתופף תחת הסכך הסוכך עלינו מלמעלה.
יהי רצון שנתגבר לבקש מחילה זה מזו בחסד גמור ולא בדין.
כתיבה וחתימה טובה.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com