מבט זוגי ומשפחתי לפרשת תצווה תשפ"ב
פרשת השבוע, פרשת תצווה, מהווה כהמשך לפרשת תרומה בציווי על בניית המשכן. הפרשה פותחת בציווי להעלות נר תמיד וממשיכה בבגדי הכהנים. הפעם אתמקד בשני עניינים שיש להם השלכה לחיים בכלל ולמערכת הזוגית בפרט.
חלק מעבודות הקודש במשכן היו עבודות קבועות, עבודות תמידיות. אחת מהן היא קרבן התמיד, שהוקרב בבוקר ובין הערביים ו והשניה היא להיטיב את המנורה, להעלות נר תמיד. התמידיות היא אתגר, כי מחד היא כולה "חזרה" בהגדרתה, אך בהיות כל יום יום חדש יש בה מן הייחודי שהרי המעשה של אתמול שייך לאתמול ולא להיום ולא למחר. איך מצליחים בעבודה תמידית לשמר וליצור התחדשות?
מהות הטבת הנרות היא לאפשר לנרות לעלות ולהתרומם. הנר הוא להבה העולה היא לא נשארת במקום וכאשר התהליך הזה הוא תמידי הוא מסמל תנועה מתמדת, לא קיפאון, לא דריכה במקום. זוהי המשמעות בעצם האור הנובע מהמנורה במשכן ולאחר מכן במבנה הקבע במקדש. דבר שמסמל שבחיים צריכה להיות שאיפה למילוי תוכן שיוצר תנועה של רוממות.
הכהנים לבושים בבגדי הקודש. הבגדים אינם סתם בגדים ואפילו "מדים". הם בגדי קודש הם חלק מעבודת הקודש. כאשר הכהן לבוש בבגדי הקודש הוא פועל בעבודת הקרבת הקרבנות. הבגדים יוצרים בכהן הלובש אותם תודעה אחרת. לדוגמה, האפוד והחושן שמרוממים את תודעת הכהן הגדול שהאחריות הרוחנית על כלל ישראל מונחים על ליבו.
אחד מפריטי הלבוש המיוחדים של הכהן הוא הציץ. הציץ היה עשוי כולו זהב, הוא היה מונח על מצחו של הכהן וקשור אל מאחורי ראשו כמו התפילין וחקוק עליו "קדש לה'".
אם נדמיין מלך המתעטר בכתר מלכות, הכתר מבטא את עוצמתו של המלך בין בעושר וביופי ואולי גם בתוכן כל שהוא החקוק על הכתר. ה"כתר" של הכהן הגדול מבטא את השייכות של הכהן (כשליח של כל ישראל) כלפי שמיא. הציץ בעצם מרומם את עבודת הקודש של הכהן. בכל רגע נתון בו הכהן הולך ועל ראשו הציץ, הוא ממקד ומרומם אותו בעבודת ה'.
הכהן ממוקד מטרה והציץ יכול לרומם את הכהן מליפול למחשבות של כבוד ושררה למקום של שליחות.
מגיעים אלי לא פעם זוגות שמתמודדים הן עם שחיקה בחיים הזוגיים, מעין שעמום המביא לחוסר ענין ביניהם. והן בקושי למצוא משמעות מרוממת לחיים הזוגיים. לאחר זמן ההתרגשות הראשונית נעלמת וקשיי היום יום מעוררים תהייה "לשם מה כל זה כדאי?". ובעיקר מוצאים את הקושי לאחר שנים כאשר הילדים עוזבים את הקן. זוג עלול למצוא את עצמו "לבד" ולשאול "לשם מה?". הן המנורה והן הציץ נותנים כיוון למציאות כזו.
ראשית, זה מתחיל מההתמדה, בכדי לא להגיע למצב שתואר קודם, חייבים באופן תמידי "לעבוד" גם כאשר נדמה שהקשר הוא הטוב ביותר, ההדוק ביותר והחם ביותר. כדי לא להגיע למצב של שחיקה ושיעמום, העבודה מתחילה מההתחלה תמיד. מהי העבודה?
העבודה היא התנועה שמרוממת את החיים הזוגיים, כלומר, צריך להתבונן איפה הזוגיות בכלל ובן הזוג בפרט נותן משמעות מרוממת לחיים - להעלות את נר הזוגיות. דבר שנעשה ע"י חיפוש מתמיד בייחודיות הזולת, איפה נקודות ההערכה שלי כלפיו. זו אינה עבודה חד פעמית אלא תמידית והיא משתנה עם מציאות החיים המשתנה. ככל שנושאים על המצח את המיוחד שבזוגיות ובבן הזוג לא נופלים לתחושה של שעמום.
יתרה מכך אני מציע שהעבודה הזוגית הזו לא רק תיעשה כל אחד לעצמו, אלא מפעם לפעם לשתף את הזולת באותם דברים שהם מרוממים את החיים הזוגיים בעיני כל אחד מבני הזוג בהצלחה
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com