מבט זוגי ומשפחתי לפרשת ראה תשפ"ב
פרשת ראה פותחת בציווי לקיים מעמד של קללות וברכות בהר עיבל ובהר גריזים. התורה ממשיכה באוסף של מצוות והוראות ביחס לעמים השוכנים בארץ וביחס למקום המקדש. התורה שמה דגש על מצוות בעלות מכנה משותף - מידת החסד: מצוות הצדקה, שמיטת כספים, מאכלות אסורים ועוד. מהי ההוראה שהתורה מלמדת אותנו?
כשמעיינים באיסור אכילת הדם: "...רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש...", הטעם שאסור לאכול את הדם כי הדם הוא תמצית הבהמה. בעבר הרחוק היתה אמונה אצל העמים הפחות מתורבתים שאכילת הדם והלב של האויבים ואף של חיות ובהמות מאפשרת קבלה של התכונות של הקורבן, כלומר אכילת הדם היא ביטוי של ניכוס, ביטוי של "כוחי ועוצם ידי".
ההקדמה לאיסור של נביא שקר היא "...לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו". נביא השקר לא רק מתעה את העם בכך שהוא מביא אות ומופת המשוייכים לעבודה זרה, אלא שהוא "מעגל פינות" גם ביחס לתורה, הוא מוסיף או גורע. ראינו שכך בדיוק נהגו הכתות בסוף ימי בית שני, כך קמה הנצרות כשהיא היתה עוד פלג מהיהדות. על כן ישנה חשיבות מאין כמותה בדיוק בהקשבה לדיבור האלוקי.
אחד התיאורים למצוות צדקה ושמיטת כספים המופיע הוא: "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך ... לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון, כי פתח תפתח את ידיך...". כל יסוד הצדקה הוא התנועה ההפוכה ממידת הדין, מדובר בתנועה של חסד וחמלה. כאשר המטרה היא לתת בלא תנאי או חשבון, אלא מנדיבת הלב. הרצון הוא לתת ולהצמיח את הזולת שנפל ולעזור לו לגלות את נקודות החוזקה שלו. לכן התורה מזהירה שעל אף שמיטת כספים אל תמנע להלוות לזולת כי ההלוואה אינה סוג של השקעה אלא אפיק של עזרה לזולת שלא הצליח לגלות את נקודת החוזקה שלו. ההלוואה והצדקה יאפשרו הזדמנות של צמיחה.
כל התנועה היא תנועה ההפוכה מלקחת לעצמך אלא לתת למטרה גדולה יותר מאשר הפרט. האומה הישראלית בשונה מעמים אחרים אינה התאגדות בכדי לשפר את חיי הפרט אלא התאגדות בכדי להתרומם מלקחת לטובת הפרט ולבנות משהו גדול יותר. אפשר להתבונן במערכת הזוגית כמגרש משחקים כאשר בתחרות כל אחד מנסה לצבור כמה שיותר נקודות. וזה לא יותר מקרב השרדות כשמאזן הכוחות משתנה בכל רגע. הדבר מתבטא ברבדים רבים, הן בחלוקת התפקידים והן בקרבה ובאינטימיות. ישנה תחושה של השוואה ותחרות בין בני הזוג. מערכת כזו לא תשרוד זמן רב מפני שהיא מתישה ומפני שהאינטרסים של כל אחד מבני הזוג אינם זהים.
אך אם משנים את תנועת הנפש לתנועה של חסד וחמלה, אין רצון לנצח או להשיג יותר מאשר לשני. ישנו רצון להעניק למשהו גדול יותר כל אחד מבני הזוג בנפרד. התנועה היא תנועה של נתינה, כל אחד מבני הזוג רוצה להעניק משהו שבו הוא שונה ומיוחד. כל אחד מבני הזוג מסתכל על מה הוא נתן ולא על מה הוא לקח, אז ישנה צמיחה משותפת כזוג.
בעבר סייעתי לזוג, ששונים זה מזו בתכלית השינוי. לצערי הם הגיעו למשבר זוגי בעקבות קשיים בהתנהלות השוטפת, כל אחד מבני הזוג ניסה להעביר את הזולת חינוך מחדש ולאלץ אותו להתנהל על פי תפיסות של השני. המשבר היה עמוק והקשיים החריפו. אך מרגע שהם למדו לשנות את צורת ההתבוננות ולראות מה אפשר לתת למערכת הזוגית מבתוך הבנה שלכל אחד יש מתנה להעניק לקשר, אז המצב התשנה פלאים, בתקשורת הזוגית ובהתנהלות וכמובן בתחושות וברגשות.
בהצלחה.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com