הגיעה התקופה של "אחרי החגים" ושוב אנו מתחילים בסבב חדש של קריאה בפרשות השבוע.
פרשת בראשית מתחילה בבריאת האדם, דבר שמעורר תחושה אידיאלית, עד לתחושת הנפילה שמגיעה עם חטא האדם הראשון.
הקדוש ברוך הוא מחפש את האדם וקורא "איכה?".
האדם מתרץ את ההתנהגות שלו בכך שחוה פיתתה אותו ומאשים אותה ולמעשה מגולל אליה את האחריות למעשיו.
חוה מצידה עושה את אותו הדבר ומגוללת את האשמה על הנחש.
הקדוש ברוך הוא נותן לאדם וחוה דרכי תיקון.
היינו מצפים שחלקו העיקרי בתיקון עשיו של האדם יהיה בכך שה' "ירפא" את התאוותו של האדם הקשורה לראייה, את המשיכה בעיניים.
אך ה' נותן דרכי תיקון שונות: "בזיעת אפך תאכל לחם" ו"בעצב תלדי בנים" ולבסוף ה' תופר לאדם וחוה כתנות עור.
מה הקשר בין מעידתו של האדם וחטאו שחטא לכותנות העור שתפר לו ולחוה הקב"ה? במה זה מאפשר דרך חזרה בתשובה על חטאם.
רבי מאיר שהיה תלמידו של רבי עקיבא, היה במקצועו סופר בבית המקדש, תפקידו היה בין היתר להעתיק את כתבי הקודש.
עם זאת, היה לו לרבי מאיר ספר תורה משלו ששם הוא היה משנה את האיות במילים הכתובות ובכך מבטא את פירושו לכתובים. בספרו של רבי מאיר היה כתוב "כותנות אור" במקום "כותנות עור", רבי מאיר מבטא בכך רעיון עמוק מאוד.
במה מאירות הכותונות שה' הלביש בהם את אדם וחוה?
לפני חטא האדם הראשון אדם וחוה היו ערומים ולא התבוששו.
מה קרה לאחר החטא?
כאשר אדם נטה אחרי עיניו ולקח מהפרי האסור בכך למעשה הוא גרם לפריצת הגבולות.
הגבול התוחם את החלק ששייך לאדם אל מול החלק שלא שייך לו התעמעם, הגבול הפך להיות לא ברור, זהו מצב של חוסר צניעות.
ה' המלביש את האדם כותנות ובכך מחזיר לאדם את כבודו, ה' מספק גדר - גבול ובכך תוחם את החלק ששייך לאדם עצמו ואת החלק השייך למישור הציבורי.
הגבולות הללו מספקים בהירות לאדם ומאירים לו את הדרך הנכונה .
אשתף אתכם הקוראים בחוויה שחוויתי לאחרונה באחת מהנסיעות שלי. במהלך הנסיעה באוטובוס מישהי ישבה במרחק של מספר מושבים מאחרי.
אותה הגברת ניהלה שיחה ערה בטלפון הנייד שלה בנושא שהשתיקה יפה לו ולא זאת בלבד אלא שהשיחה התנהלה בצורה קולנית עד כדי צעקנית.
באותם הרגעים תהיתי ביני לבין עצמי, מה חושב ומרגיש השותף שלה לשיחה – זה שנמצא בצידה השני של השיחה כאשר בן זוגו לשיחה עוד רגע וצועקת.
חשבתי לעצמי איזה נזק נגרם מטשטוש הגבולות בין האזור האישי לבין הציבורי, בין מה ששייך לאדם הפרטי ולבין מה ששייך למרחב הציבורי.
פרשת התשובה של אדם הראשון מחזירה אותנו להתבונן באותן "כותנות המאירים", ולהתבונן בגבולות של הפרט ביחס למרחב הציבורי.
הגבולות הללו שייכים לכל מרחבי החיים שלנו, הם שייכים לאופן בו האדם בוחר להופיע בציבור ולהתלבש, הם שייכים לנושאי השיחה ולצורת ההתבטאות שאדם בוחר להשתמש בהם.
גם ברמה הזוגית וההורית, שמירת הגבולות - לבישת "כותנות מאירים" נצרכת היום במיוחד.
הביטחון של זוג מותנה בין היתר בכך שישנם אזורים בחיים השייכים רק הם, התחומים הללו יוצרים את ההוויה הזוגית הייחודית. אותם התחומים נוגעים לטקסים, לשפה ייחודית רק לבני הזוג ולכל שאר שטחי החיים.
אפשרי לדמות את הנושא למאכל ייחודי למשפחה, המאכל יוצר שייכות לכל מי שקשור לאותה המשפחה.
הרבה פעמים השגרה מבלבלת ומטשטשת את הגבולות: הורים מתייחסים האחד לשני בצורה שונה בנוכחות הילדים ושוכחים שזוהי התייחסות המתאימה רק להם, הורים מתייחסים אל ילדיהם בצורה שונה בפני זרים ושוכחים שזו שפה והתנהגות המתאימה למרחב המשפחתי בלבד.
הטשטוש הזה הורס ומשרה חוסר בטחון וחוסר צניעות.
בפתיחת ספר בראשית ראוי לחזור וללבוש את ה"כותנות המאירים", ראוי לכל זוג לחזור ולברר מהם הגבולות שלו. מה שייך למרחב הזוגי ומה שייך למרחב המשפחתי ומה שייך למרחב הציבורי.
מה שהיה נכון פעם לא בהכרח נכון היום.
הבירור והבדיקה הזו חשובה ויוצרת קרבה והעמקה בקשר הזוגי והמשפחתי.
בהצלחה ושבת שלום.
אם גם אתם רוצים להעצים ולשפר את הזוגיות שלכם צלצלו כעת 0526606036
או שלחו אימייל had128128@gmail.com
